בשיטת המס הטריטוריאלית (הטהורה), המבוססת על "עקרון המקור", הכנסה תמוסה רק במדינה שבה היא הופקה, בהתעלם משאלת תושבותו או אזרחותו של מפיק ההכנסה או של מקבלה. אם כן, מדינת המושב מעניקה פטור מלא ממסיה בגין הכנסה שהפיק תושבהּ מחוץ לתחומי המדינה. בבסיס השיטה הטריטוריאלית נעוץ ההיגיון שלפיו זכות המיסוי אמורה להיות נתונה למדינה שבאמצעות משאביה הטבעיים, מקורותיה ותשומותיה, הפיק הנישום את הכנסתו, תהא מדינת מושבו אשר תהא. נציין כי בדרך כלל, מדינות המאמצות את שיטת המס הטריטוריאלית אינן מאמצות אותה בטהרתה; על מנת למנוע בריחת מס במסגרת תכנוני מס בלתי לגיטימיים, מדינות אלה אינן פוטרות ממס הכנסות מסוימות – בדרך כלל מדובר בהכנסות מנכסים פיננסיים – שהפיקו תושביהן מחוץ לתחומן.
לעומת זאת, בשיטת המס הפרסונאלית (הטהורה), כל הכנסה שמפיק תושב (Resident) מדינה פלונית, תמוסה אך ורק במדינת מושבו, גם אם ההכנסה הופקה במדינה זרה. גם כאן יש לציין כי מרבית המדינות המאמצות את השיטה הפרסונלית אינן מאמצות אותה בטהרתה; ככלל, הן אמנם ממסות את תושביהן על כלל ההכנסות שהפיקו ברחבי העולם, אולם הן אינן מוותרות על מיסוי תושבי חוץ ביחס להכנסות שהפיקו בתחומן. על מנת למנוע מיסוי כפול, מעניקות רבות ממדינות אלה לתושביהן זיכוי בגין מסים זרים ששילמו בגין הכנסות שהפיקו מחוץ למדינה. עם זאת, הזיכוי מוגבל בדרך כלל בתקרה בגובה המס המשולם בגין ההכנסות האמורות במדינת המושב. השיטה הפרסונלית מעלה אפוא על נס את זיקתו האישית של הנישום למדינתו. רק בהתקיים זיקה אישית יוטל מס על כלל הכנסתו ברחבי העולם. ההנחה היא שתושבותו של האדם במדינה (ובארצות הברית – אזרחותו) היא אמת המידה המספקת את ההצדקה הראויה לחייבו במס באותה מדינה.
* קטע מתוך הספר "מיסוי בינלאומי – הדין בישראל". מחברים: עו"ד דורון לוי, רו"ח איתן אסנפי.
