חבר-בני-אדם עשוי להיחשב תושב ישראל לפי מבחני הפקודה שתוארו לעיל, אך בו בזמן להיחשב תושב מדינה אחרת לפי מבחני התושבות הנהוגים בדיני המס של המדינה האחרת.
טלו למשל חבר-בני-אדם שהתאגד לפי דיני ארצות הברית, ועם זאת השליטה והניהול על עסקיו מופעלים מישראל. חבר-בני-אדם זה ייחשב תושב הן בארצות הברית והן בישראל. תושבות כפולה זו בדרך כלל גוררת הטלת מס כפל על הכנסתו של אותו חבר-בני-אדם.
כאמור תופעת מיסוי הכפל נתפסת בעיני מכווני המדיניות בתחום המיסוי הבינלאומי כ"רעה חולה", הפוגעת ביעילות הפעילות הבינלאומית ומהווה תמריץ שלילי להשקעה בין-מדינתית. כל אחת מן המדינות המעורבות בפעילות בינלאומית נפגעת מתופעה בלתי רצויה זו. לפיכך פועלות המדינות למגר את תופעת מיסוי הכפל באמצעות חלוקת "עוגת המס" ביניהן, זאת באורח דו-צדדי באמצעות הסכם בילטרלי (אמנה למניעת כפל מס), או באורח חד-צדדי בדיניה הפנימיים של המדינה.
אולם תופעת תושבות הכפל של תאגידים עשויה גם להיות מנוצלת על ידי הנישום ולטובתו. לאמִתו של דבר, תופעה זו משמשת בסיס לאחת מהטכניקות הבולטות לארביטרז'ים פיסקאליים בעסקאות חוצות-גבולות (Cross-Borders Tax Arbitrages). בעיקרו של דבר, הואיל והתאגיד נחשב תושב בשתי מדינות שונות (או יותר), הוא יוכל לטעון לקיזוז אותם הפסדים או לניכוי אותן הוצאות פעם אחת כנגד הכנסתו במדינה א', ופעם שנייה כנגד הכנסתו במדינה ב'. תושבותו הכפולה של התאגיד, אם כן, עשויה לסייע לו בהפחתת נטל המס הכלל-עולמי המוטל עליו.
* קטע מתוך הספר "מיסוי בינלאומי – הדין בישראל". מחברים: עו"ד דורון לוי, רו"ח איתן אסנפי.
